עבודות אמנות ממרכז גוטסמן לתחריט בקיבוץ כברי



תערוכה קבוצתית



תערוכה קבוצתית



זייס ביטון, וולף חייט, אורי יעקבי, יעל רמון, היידי וינטר, אייל חירורג



תערוכה קבוצתית



לארי אברמסון



תערוכה קבוצתית



אודרי ויוסל ברגנר



סוזנה שוגר



קובי סיבוני



יחיאל שמי ,שמואל פאר , רמי ארמה, עידן ארז



תערוכת נייר קבוצתית



תערוכה קבוצתית



אורנה נאור



תערוכה קבוצתית רב תחומית



Inside Out Project



תערוכה קבוצתית



ברני פינק



נשים, מסכות ושמלות פולחן



תערוכות צילום של אלכס ליבק ושל מתמודדים מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש לב השרון



אביגיל יורש



דליה מאירי



תערוכת קבוצתית



לובקה



תערוכה קבוצתית



יוצרים בגליל



תערוכת פיסול קבוצתית



גד תיק - אין אהבות אסורות



תערוכה קבוצתית



עופר דר ז"ל ורפאל זגר



מנדלסון, נויטרה, קאן, ברויאר, נימאייר, בונפשט, גרי, מאייר, ספדיה, ליבסקינד



מתן פלס



אבי סבח



תערוכה קבוצתית של מנחי החוגים



ז'אק ז'אנו



שרה שמשון



אתי צ'כובר



אנדריאס מאייר



מרגיט שפטלוביץ



הגר שבתאי



יגאל מירון



תרצה כדן - נבות



טל אדלר



צילה גולדשטיין



דוד מוריס



יונתן אופק



רמי ארמה



אדמה
תערוכה קבוצתית רב תחומית

16.04.14 - 14.06.14

פתיחה:
יום ד' 16.4.14 (א' חוה"מ פסח)

19:00

 "אדמה" – תערוכה קבוצתית רב תחומית
 
אוצרת: נוגה מגדל 
 
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א' א'). ה"שמים" - מייצגים את ה"רוחני" העליון; ה"ארץ" – את האדמה, המייצגת את ה"גשמי", הארצי. אלו הם שני יסודות ראשוניים ובסיסיים המאפשרים את קיומנו. בסצנת הגירוש מוכיח אלוהים את אדם, מסלקו מגן העדן (טריטוריה "אידילית") ושולח אותו לחיי נדודים קשים: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ; כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג' י"ט).
בתרבויות רבות מתייחסים אליה כ"אמא אדמה" – אלת פריון רחבה ושופעת, יוצרת חיים, המסמלת את המחזוריות בטבע, מעין ביטוי ארצי להמשך הקיום האנושי. הבעלות על הקרקע / האדמה המשמשת למגורים ופרנסה מקנה לבעליה תחושת ביטחון, יציבות וכוח. מאידך, משחר האנושות ועד עצם היום הזה, מהווה האדמה גורם למאבקים, סכסוכים ומלחמות של עמים וארצות על טריטוריות וגבולות.
בתערוכת "אדמה" לוקחים חלק 39 אמנים ישראלים, המציגים מנעד רחב של עבודות המעלות נקודות הסתכלות מגוונות. אף שנושא האדמה הוא אוניברסאלי, בתערוכה זו מבטאים האמנים ראייה קונקרטית-לוקאלית ברורה, בהתייחסות לטבע ולנוף המקומי, דרך השימוש בחומר האותנטי מהאדמה ועד מושגים כמו רעש אדמה, החיים מתחת לפני האדמה, עקבות באדמה, אדמת מריבה / מחלוקת, עבודת אדמה, גאולת אדמה, חלוציות ונושאים נוספים שבמבט ראשון סמויים מהעין. בתערוכה ניתן לפגוש היבטים, הבחנות ועמדות אידיאולוגיות, חברתיות, פוליטיות וכלכליות, הבוחנות את המפגשים וההקשרים השונים עם האדמה. אלה מובעים בסגנונות ובטכניקות כמו: ציור, צילום סטילס, צילום דיגיטאלי מטופל, פיסול, מיצב, וידיאו ועוד.


עבודת אדמה, ציונות וחלוציות – עבודת המיצב של חנה ניב, "דונם פה ודונם שם?", עוסקת בגאולת אדמות א"י. המוטיב המרכזי בעבודתה - קופסת הפח, שלימים כונתה "קופסת קרן קיימת" (הקופסה הכחולה), ליוותה את הציונות מראשיתה וסימלה אחדות ואת תקומת עם ישראל בארצו.
את הקשר לאדמת המקום חיבר ישראל רבינוביץ בשנת 1997 עם בני נוער ממעלות ותרשיחא, שציירו "גלויות אדמה" בעזרת טביעות אצבע מאדמה שנלקחה מחצר ביתם (בגליל). הנחת העבודות על גבי טוריות חיברה אותן לעבודת האדמה, אותה אדמה אשר כולנו חיים עליה, ניזונים ממנה וחולקים אותה.
עבודתה של נטע ליבר-שפר "מדמה את החלוץ באשר הוא, כאשר להילה ההרואית נוסף רובד אפל. עץ גדול ועירום מעלים, סודק את פני שטח הציור ושוטף את הנוף באדום דמי, הבוקע גם מהאדמה, אותה אדמה המבטיחה עתיד מחד ומנבאה סכסוך עקוב מדם מאידך".
נטע דרור מעלה את סוגיית הגבר העברי ה"ציוני", הגיבור, החזק והמוכן להקריב את חייו למען המולדת, תוך השוואתו ל"גבר הציוני החדש" שמידת גבריותו ומוכנותו להקריב עצמו למען המולדת עומדות בסימן שאלה.

חיפוש זהות – אובייקט אמורפי, עשוי שכבות חומר, חשוף בחלקו, המציג נוכחות אותנטית ללא כיסוי או מסכה וללא זיגוג, מייצג בעבודתה של הילדה מירום תהליך של התבוננות פנימית. מעשה קילוף וגילוי השכבות הנו משל לחיפוש הזהויות בתוכה ובדיקת הקשר ביניהן.
דמותה הלבנה של ורדה יתום, הכורעת קרוב לאדמה ותוהה על משמעת קיומה והימצאותה במרחב, מייצגת את השאלות על קיומנו וזהותנו המלוות אותנו כבני אדם, כישראלים וכחלק מהטבע.

עקבות באדמה – תוך שתיית קפה ה"בוץ" בסטודיו שלה בפריז, טבלה תרצה אולמן את כפות רגליה במשקע הקפה והטביעה אותן על הבד. זיכרון העקבות בחול החם והקפה הובילו אותה לשוב ולחפש את זהותה שנשארה על חול הים של ת"א. לדבריה, "העקבות שבאים ונעלמים בחול ובבוץ מובילים אותי אל מסע חיי"...
"אנו מהלכים עליה ברגלינו וחשים בחומריותה", כותבת דפי הורביץ, ומשאירים בה את טביעות הווייתנו כבני אדם. ואולי, אם נקשיב לקולה נוכל ללמוד ממנה על חיים זה לצד זה בשכנות ובהרמוניה.

משאבי קרקע שהולכים ונעלמים – חיה גרץ-רן חוקרת תפיסות השייכות לתקופת קום המדינה דרך חפצים ואובייקטים פגומים שעליהם חרוטים סימני זמן ומקום. על קופסאות עץ שהושלכו ממעבדה, מציירת חיה קטעים מנוף העמק שלה (יזרעאל). היא כותבת: "משטחי הציור הצרים שעמדו לרשותי מתייחסים לתחושת תסכול פנימית, הנובעת מתהליכי צמצום 'מרחבי הנוף' על ידי גופים כוחניים בעלי אינטרסים כלכליים, הפולשים למרחב הנוף הציבורי ומותירים לנו 'חלונות הצצה' למה שאמור היה להיות מרחב פתוח של כולנו".
המונח "תחיית המתים של הפסולת הרעילה" חלחל בתודעתה של האמנית צילה פרידמן, שחיפשה דרך להעביר את הטקסט המילולי על סכנה זו לשפת הרישום בעיפרון על דיקט. הרישום הקווי והמתפתל מזכיר מפות טופוגרפיות אישיות, שהן שכבות אדמה גיאולוגיות. פרידמן מושפעת מדבריו של יוסף תמיר ז"ל (הנחשב "נביא הזעם"): "זה שנים שפסולת תעשייתית רעילה וחומרים רדיו-אקטיביים, בכמויות מעוררות חלחלה, נטמנים במעמקי קליפת כדור הארץ". מה יקרה עם הפסולת הזאת בדורות הבאים? חוסר הידיעה קשה והמחשבה מאיימת.

החיים מתחת לפני האדמה – תיבות הזכוכית שיצרה יעל בר-לב מייצגות עולם תחתון (מתחת לפני האדמה), עולם נעלם ומאיים. בתיבה אחת היא יצרה חתך גיאולוגי המייצג שכבות של שברי זיכרון ובשנייה, פחדים. יעל מאפשרת לנו הצצה אל מחוזות שעבר זמנם והם אינם עוד חלק מהממשי; מחוזות הקיימים במישורים שקופים ובלתי נראים.
הצלמת תמר לדרברג חוקרת את המרחב העירוני הנסתר, התת-קרקעי, מרחב סמוי מן העין שבו מתנהלים חיים מקבילים. כמו הארכיאולוג החוקר המגלה תגליות, כך תמר מעבירה בצילומי המנהרות שלה מין שקט ויופי עוצמתי.

אדמה, טריטוריה וגבולות – צילה גולדשטיין מדמה את "שולחנות החול" לזירת קרב בזעיר אנפין, עליהם ניתן לתכנן וללמוד על המלחמה. ה"מנגל" בא לסמל את המאחד בין עמי המזרח התיכון ואולי את התקווה שהסרת הגדרות אפשרית דווקא בעקבות המנהגים הדומים והרגשות האנושיים המשותפים לכולם.
"האדמה היא מקור החיים", כותבת טלי בלומנאו. "עליה אנחנו עומדים ביציבות ותוחמים את הטריטוריה שלנו. מאז ומתמיד היא מקור למתחים ומחלוקות, להגדרה, סמל של עוצמה וסטאטוס". בעבודתה מתייחסת טלי לקושי ולרוע הנוצרים בעקבות המאבק על האדמה, המלחמות המביאות לאובדן חיים וחזרה לחיקה של האדמה.

"אדמה" היא תערוכה המעלה שאלות נוקבות, מעוררות מחשבה והרהור.
ארץ קטנה עם מאבקים גדולים, מלחמות על גבולות חיצוניים ופנימיים, שימור, פיתוח, בטון וירק, מערבולת של אמונות ורגשות – וכולם על אותה פיסת אדמה.
ואולי מילותיו של אהוד מנור מיטיבות לתאר את מורכבות הקשר לאדמה: "אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת. רק מילה בעברית חודרת, אל עורקיי, אל נשמתי, בגוף כואב, בלב רעב, כאן הוא ביתי"...
 
 
האמנים המציגים: אבי יאיר, איל סגל, אילנה רווק, אלה צ'ימבליסטה, אסף שני, בלהה ברג, גד תיק, דורון פולק, דן רייזנר, דפי הורביץ, הילדה מירום, הילה צ'ולסקי, ורדה יתום, חיה צוק, חיה גרץ רן, חנה ניב, טלי בלומנאו, יגאל מירון, יעל בר-לב, יצחק יורש, ישראל רבינוביץ', לבון אמיר, לילי פורן, מיכל עלמה מרכוס, מיקי מאיר לוי, מרגיט שפטלוביץ, משה קסירר, נועה תבורי, נטע דרור, נטע ליבר שפר, ניל מרסר, עדנה שיפר, צילה גולדשטיין, צילה פרידמן, רחלי רוגל, שמואל פאר, תמר לדרברג, תרצה אולמן. 















Designed by Egozi
Powered by New-Line