עוד מקדמת דנן ציורי קיר וכתובות גרפיטי ביטאו צורך בתקשורת בין בני אדם.  עדות לכך ניתן לראות בציורי המערות, בכתובות וציורים מתקופת בית שני, ופה אצלנו,  הכתובת המיתולוגית "ברוך ג'מילי פ"ת 1948" שנכתבה בזפת שחורה על מבנה המשאבות בשער הגיא ע"י לוחם אלמוני שלא ידע אם יחזור מהקרב .
מקור המילה גרפיטי לקוח מהמילה Sgraffito המתייחסת לכתובות רומיות עתיקות.  "המושג גרפיטי מוזכר בפעם הראשונה במאה ה-19, בד בבד עם חשיפת הכתובות בפומפיי. למן ההתחלה, עמד חוסר הרשמיות של הכתובות במרכז התופעה". כיום התופעה נפוצה בעיקר בערים הגדולות כשסגנונות הכיתוב רבים ומגוונים. באמנות הגרפיטי או בכתובות הגרפיטי עומדות אותיות, מילים וצורתן (קליגרפיה) במרכז היצירה.
 "סיסמאות פוליטיות, כגון הרב כהנא צדק או סיסמאות חברתיות כמו עם ישראל חי, נכתבות ביד חופשית ונחשבות לגרפיטי. שתי סיסמאות אלה, הנפוצות ברחבי הארץ, הן דוגמא לדו-שיח המתנהל ברחוב בין מרססים אנונימיים באמצעות תגובה שנכתבת על הכתובת הקיימת ונקראת בעגה "באסטינג" . הדוגמא הבולטת ביותר לבאסטינג היא הכתובת עם ישראל חי. הסיסמה הנפוצה ברחבי הארץ, כתובה תמיד בכחול ישראלי ומעליה מגן דוד גדול.  הסיסמה זכתה לפופולאריות  רבה ולתגובות מגוונות, לדוגמא – עם ישראל חי בסרט, עם ישראל חיות, עם ישראל חי?".     
לובקה, הנו צלם (לא צייר) גרפיטי, המסתובב ברחבי הארץ ומתעד במצלמתו  גרפיטי שהאמירה בו חברתית פוליטית מדינית. הסיסמא עם ישראל חי שאליה התחבר לובקה קשורה בעברו עת עלה ארצה בגיל 7 עם משפחתו היישר למלחמת יום כיפור אוקטובר 73. הוריו, שהיו מסורבי עלייה, עלו מטעמים אידיאולוגים והחדירו בו את אהבת המולדת. עוד בהיותו ילד צילם לובקה בעיניו את סביבתו הקרובה. בתיכון למד במגמת הצילום, ולאחר הצבא חזר ללימודי הצילום בצורה מקצועית-אקדמית. את ההתמקצעות בצילום עשה בסטודיו של הצלם הידוע נורברד סגל, משם המשיך לעוד שנת לימודים בלונדון. בלונדון התמקד בצילום מוצרים דוממים. שעות היה משוטט ברחובות לונדון ומחפש חפצים שישמשו לו כרקע למוצרים שצילם, לדוגמא; אם צילם תכשיטים היה מניח ברקע ברגים ישנים. השילוב של חדש וישן והחיפוש אחרי "חומרים מהרחוב" אפיין את לובקה כבר מתחילת תהליך הצילום. היה לו צורך בשימוש בחפצים הממחישים את הזמן והמקום שבו האובייקטים מצולמים. מכאן ואילך התחיל לובקה מייצר קומפוזיציות סביב מרחב צילום של מקומות כמו: בתי מלאכה,תחנות דלק, ותוך כדי התבהר לו שניתן ליצור תעודת זהות של אדם מאיסוף וצילום החפצים שמסביבו. כשהצילום כבר לא הספיק לו החל לובקה  ליצור אסמבלאז'ים המשלבים צילום עם חפצים ישנים ובכך היה מחיה אותם ונותן להם פרשנות חדשה. לובקה מנסה להעביר ולהמחיש לנו את החיבור המיוחד שהוא חווה בעת מלאכת הצילום, את האותנטיות המשלבת בין החפצים והמקום ושילוב כל החושים שיתנו למתבונן את התחושה שהוא היה נוכח במקום. כך גם הכתובת עם ישראל חי שתפסה מצלמתו בעת שיטוטיו ברחבי הארץ, ריגשה ותפסה את עיניו וליבו ועוד יותר ריגשו אותו התגובות – ה"באסטינג" של האנשים ברחוב. גם בכתובות הגרפיטי משלב לובקה את הרקע הטבעי
(בתים, מכוניות, אנשים וכו.) מתוך רצון לתפוס את המקום והזמן. לובקה, אמן המחפש דרכים ושבילים בנופי יצירתו, מניח לפנינו יצירות כנות ואסתטיות ומכניס אותנו הצופים לתוך חוויות הצילום והיצירה.